לאינטואיציה (תחושת בטן) יש מקום חשוב מאוד בניהול. הקייסטאדי של גולדה הוא אחד הקשים ומן הראוי ללמוד ממנו. אחת היכולות הכי חשובות של מנהלים ומנהיגים היא היכולת לקבל החלטות. היכולת לקבל החלטות בשילוב אינטואיציה מבדילה בין מנהיגים ומנהלים טובים למצויינים.
מאז שראיתי את סרטו של יריב מוזר "יומני גולדה – הותר לפרסום" עוברות בי הרבה מחשבות. הן קשורות לחוסר האיזון בסרט ובמיוחד בפאנל שהוביל דני קושמרו. הן גם קשורות לדיון הנצחי של נשים וגברים – אישה מנהיגה, לפני 50 שנה, מוקפת בגנרלים מלאי היבריס מהניצחון במלחמת ששת הימים. על אלו אני לא ארחיב.
אני רוצה להתייחס לכמה משפטים של גולדה שנכתבו בדיעבד בספרה ("חיי", 1973): "כיום אני יודעת מה הייתי צריכה לעשות. הייתי צריכה להתגבר על ההיסוסים שלי… באותו בוקר של יום-השישי הייתי צריכה לשמוע לאזהרות ליבי שלי… אין זה חשוב מה הכתיב ההגיון. חשוב הוא רק זה שאני, שכל כך הייתי רגילה לקבל החלטות – וגם קיבלתי אותן בימות המלחמה – לא קיבלתי את ההחלטה האחת הזאת… היה בזה חוסר הגיון מצידי אילו התעקשתי ועמדתי בתוקף על גיוס. אבל אני יודעת שהייתי צריכה לעשות זאת, והידיעה הנוראה הזאת תלווה אותי כל שארית ימי. לעולם לא אהיה עוד האדם שהייתי לפני מלחמת-יום-הכיפורים".
גולדה הצרה על כך שלא הקשיבה לתחושת הבטן שלה. אישה שהוכיחה יכולות מנהיגות וקבלת החלטות, בכמה שעות קריטיות לא הקשיבה לעצמה.
דמיינו מצב בו גולדה מאיר (שקידשה עבודת צוות), אומרת, בסוף הדיון, אחרי ששמעה את כל הגנרלים – אני מחליטה בניגוד לעמדת הרוב…
כנראה שהמלחמה לא היתה נמנעת, אך היא היתה בהיקף שונה ועם פחות אבדות.
יש סיכוי שדיין וזעירא היו מתפטרים. הם היו לומדים מהר מאוד שלא מאיימים על יונה עם יין.
אני מנסה להבין מה עבר לגולדה בראש כשהיא התלבטה בינה לבינה האם להקשיב לאינטואיציה שלה.
זה הדבר שהכי קל להבין. אם כל אחד מאיתנו יחשוב לפחות על מקרה אחד (ולכולנו יש הרבה) בו התעלמנו מתחושת הבטן שלנו וקרה משהו לא טוב או שיכולנו למצוא את עצמנו במצב יותר טוב, נוכל להבין שמדובר בהטיה אנושית נפוצה.
מה היה קורה לגולדה אם היא היתה מקשיבה לעצמה והיה מסתבר ששוב, כמו במאי 1973, הערכות המודיעין לא דייקו?
היו מקפלים את רוב המילואים, מחזירים כלים לאח"י, היו כמה מאמרי ביקורת בעיתונות והיו לה 2 משרות בכירות לאייש.
למקום הזה צריך לחזור כל פעם כשמתחולל בתוכנו מאבק בין תחושת הבטן לבין הרציונל או הלחץ הסביבתי. צריך לזכור שלרוב האינטואיציה שלנו טובה ושהרווח מללכת אחרי ליבנו יהיה גדול בהרבה מההפסד אם נגלה שטעינו.
דבר שחשוב לדעת על תחושת בטן – כשבאמת מחוברים לתחושת בטן, יודעים לנקות אותה (עד כמה שאפשר) מהשלכות, פחדים ואגו. רק במצב כזה אנחנו באמת מחוברים לעצמנו.
כך מתקבלות החלטות טובות.
ועוד, אגב, אחרון, גם להחלטות טובות יש השלכות. אין שלמות.
התמונה בראש הפוסט היא קולאז' משותף שלי ושל מידג'רני – גולדה בפארק (באתונה).
