ארכיון ניהול - Sigalit DTL https://sigalitsobel.com/category/ניהול/ Digital Transformation Leader | Public Sector Expert Mon, 25 Sep 2023 18:20:29 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.2 https://sigalitsobel.com/wp-content/uploads/2019/03/cropped-sigalit-flower-favico-32x32.png ארכיון ניהול - Sigalit DTL https://sigalitsobel.com/category/ניהול/ 32 32 מה בין תחושת בטן ליום כיפור https://sigalitsobel.com/gut-feeling-and-yom-kippur/ Mon, 25 Sep 2023 18:03:49 +0000 https://sigalitsobel.com/?p=6151 לאינטואיציה (תחושת בטן) יש מקום חשוב מאוד בניהול. הקייסטאדי של גולדה הוא אחד הקשים ומן הראוי ללמוד ממנו. אחת היכולות הכי חשובות של מנהלים ומנהיגים היא היכולת לקבל החלטות. היכולת לקבל החלטות בשילוב אינטואיציה מבדילה בין מנהיגים ומנהלים טובים למצויינים. מאז שראיתי את סרטו של יריב מוזר "יומני גולדה – הותר לפרסום" עוברות בי הרבה …

מה בין תחושת בטן ליום כיפור לקריאה »

הפוסט מה בין תחושת בטן ליום כיפור הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.

]]>

לאינטואיציה (תחושת בטן) יש מקום חשוב מאוד בניהול. הקייסטאדי של גולדה הוא אחד הקשים ומן הראוי ללמוד ממנו. אחת היכולות הכי חשובות של מנהלים ומנהיגים היא היכולת לקבל החלטות. היכולת לקבל החלטות בשילוב אינטואיציה מבדילה בין מנהיגים ומנהלים טובים למצויינים.

מאז שראיתי את סרטו של יריב מוזר "יומני גולדה – הותר לפרסום" עוברות בי הרבה מחשבות. הן קשורות לחוסר האיזון בסרט ובמיוחד בפאנל שהוביל דני קושמרו. הן גם קשורות לדיון הנצחי של נשים וגברים – אישה מנהיגה, לפני 50 שנה, מוקפת בגנרלים מלאי היבריס מהניצחון במלחמת ששת הימים. על אלו אני לא ארחיב.
אני רוצה להתייחס לכמה משפטים של גולדה שנכתבו בדיעבד בספרה ("חיי", 1973): "כיום אני יודעת מה הייתי צריכה לעשות. הייתי צריכה להתגבר על ההיסוסים שלי… באותו בוקר של יום-השישי הייתי צריכה לשמוע לאזהרות ליבי שלי… אין זה חשוב מה הכתיב ההגיון. חשוב הוא רק זה שאני, שכל כך הייתי רגילה לקבל החלטות – וגם קיבלתי אותן בימות המלחמה – לא קיבלתי את ההחלטה האחת הזאת… היה בזה חוסר הגיון מצידי אילו התעקשתי ועמדתי בתוקף על גיוס. אבל אני יודעת שהייתי צריכה לעשות זאת, והידיעה הנוראה הזאת תלווה אותי כל שארית ימי. לעולם לא אהיה עוד האדם שהייתי לפני מלחמת-יום-הכיפורים". 

גולדה הצרה על כך שלא הקשיבה לתחושת הבטן שלה. אישה שהוכיחה יכולות מנהיגות וקבלת החלטות, בכמה שעות קריטיות לא הקשיבה לעצמה.

דמיינו מצב בו גולדה מאיר (שקידשה עבודת צוות), אומרת, בסוף הדיון, אחרי ששמעה את כל הגנרלים – אני מחליטה בניגוד לעמדת הרוב…
כנראה שהמלחמה לא היתה נמנעת, אך היא היתה בהיקף שונה ועם פחות אבדות.
יש סיכוי שדיין וזעירא היו מתפטרים. הם היו לומדים מהר מאוד שלא מאיימים על יונה עם יין.

אני מנסה להבין מה עבר לגולדה בראש כשהיא התלבטה בינה לבינה האם להקשיב לאינטואיציה שלה.
זה הדבר שהכי קל להבין. אם כל אחד מאיתנו יחשוב לפחות על מקרה אחד (ולכולנו יש הרבה) בו התעלמנו מתחושת הבטן שלנו וקרה משהו לא טוב או שיכולנו למצוא את עצמנו במצב יותר טוב, נוכל להבין שמדובר בהטיה אנושית נפוצה.

מה היה קורה לגולדה אם היא היתה מקשיבה לעצמה והיה מסתבר ששוב, כמו במאי 1973, הערכות המודיעין לא דייקו?
היו מקפלים את רוב המילואים, מחזירים כלים לאח"י, היו כמה מאמרי ביקורת בעיתונות והיו לה 2 משרות בכירות לאייש.

למקום הזה צריך לחזור כל פעם כשמתחולל בתוכנו מאבק בין תחושת הבטן לבין הרציונל או הלחץ הסביבתי. צריך לזכור שלרוב האינטואיציה שלנו טובה ושהרווח מללכת אחרי ליבנו יהיה גדול בהרבה מההפסד אם נגלה שטעינו.

דבר שחשוב לדעת על תחושת בטן – כשבאמת מחוברים לתחושת בטן, יודעים לנקות אותה (עד כמה שאפשר) מהשלכות, פחדים ואגו. רק במצב כזה אנחנו באמת מחוברים לעצמנו.
כך מתקבלות החלטות טובות.
ועוד, אגב, אחרון, גם להחלטות טובות יש השלכות. אין שלמות.

גולדה. הייתי צריכה לשמוע לאזהרות ליבי שלי ולצוות על גיוס.
צילום מסך מתוך הסרט "יומני גולדה - הותר לפרסום"

התמונה בראש הפוסט היא קולאז' משותף שלי ושל מידג'רני – גולדה בפארק (באתונה).

הפוסט מה בין תחושת בטן ליום כיפור הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.

]]>
החברה שלכם היא לא משפחה https://sigalitsobel.com/your-company-is-not-a-family/ Sun, 17 Sep 2023 22:24:40 +0000 https://sigalitsobel.com/?p=6131 תפסיקו לומר לי שהחברה שלכם היא כמו משפחה. היא לא. השבוע נתקלתי בפוסט של מארק ראנדולף (מייסד נטפליקס) שזו היתה השאלה הפותחת שלו: מתי בפעם האחרונה פיטרתם מישהו מהמשפחה שלכם? הוא מסביר שבנטפליקס הם לא ראו עצמם מעולם משפחה, אלא יותר סוג של נבחרת ספורט. ולא נבחרת מהליגות הקטנות בהן כולם זוכים לשחק במשך העונה …

החברה שלכם היא לא משפחה לקריאה »

הפוסט החברה שלכם היא לא משפחה הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.

]]>

תפסיקו לומר לי שהחברה שלכם היא כמו משפחה. היא לא.

השבוע נתקלתי בפוסט של מארק ראנדולף (מייסד נטפליקס) שזו היתה השאלה הפותחת שלו: מתי בפעם האחרונה פיטרתם מישהו מהמשפחה שלכם?

הוא מסביר שבנטפליקס הם לא ראו עצמם מעולם משפחה, אלא יותר סוג של נבחרת ספורט. ולא נבחרת מהליגות הקטנות בהן כולם זוכים לשחק במשך העונה וגם מקבלים גביע לאות הערכה. בליגה של המקצוענים התפקיד של המנהל הוא לא לוודא שכולם ישחקו, אלא לוודא שבכל משחק מרכיבים את הצוות הטוב ביותר לאותו המשחק. זו החובה של המנהל לבעלי הקבוצה, לאוהדים ובמיוחד ליתר השחקנים.

הדברים האלו הזכירו לי המון שיחות שביצעתי עם העובדים שלי ועם המנהלים הכפופים אלי.
דבר ראשון מנהל צריך לדעת שהתפקיד שלו הוא לא להיות האיש הכי פופולרי בחדר. מי שלא מסוגל לומר דברים מורכבים, קשים ומאוד ברורים, לא יכול להיות מנהל טוב, אלא אם הוא יצליח לאמן את השריר הזה.
אני לא אומרת שמנהל צריך להיות איש מגעיל. ממש לא. מנהל יכול להיות נחמד, נגיש ואיש של אנשים. לצד זה המעמד שלו צריך להיות ברור קודם כל לעצמו ועל ידי כך יהיה ברור גם לאחרים.
הרוב הגדול של העובדים יודו לכם אם תאמרו להם בכנות מה טוב ומה לא, אם תדריכו אותם איך להעצים תכונות חזקות ואיך לפתח צדדים פחות טובים. רוב העובדים יעריכו אתכם אם תעזרו להם לזוז ממקום שלא מתאים להם למקום שבהם הם יבטאו את עצמם טוב יותר, גם אם המקום הזה נחשב פחות טוב או מצריך שינוי גדול.
בפעם הראשונה, לפני שפיטרתי עובד (הייתי מנהלת פיתוח והוא היה מתכנת שעשה מה שבראש שלו), המנהל שלי דאז אמר לי לפני שנכנסתי לשיחה שאני נראית כאילו פיטרו אותי. האמת? רעדתי, גם בגוף וגם בקול. אחרי כמה שיחות שבהן ניסיתי לעזור לאותו עובד להיות חלק מהצוות הבנתי שזה לא יקרה. הייתי בטוחה שאני עושה את הצעד הנכון ובכל זאת, הייתי כמעט משותקת. המנהל שלי אמר לי: תזכרי שבטווח הרחוק את מיטיבה איתו. אנשים לא יכולים להמשיך לאורך זמן במקום שהם לא מתאימים לו. והכי חשוב, הוא הוסיף, את מאפשר לך ולצוות שלך לחזור לעבוד בצורה הרמונית ואת חייבת את זה במיוחד ליתר האנשים. יש לך אחריות לכולם.
זה היה אירוע מכונן עבורי. לפטר מישהו זה צעד קיצוני. גם להזיז מישהו מתפקיד לתפקיד זה לא פשוט וגם להעיר על רמת העבודה או על ההתנהלות. הכי נחמד זה להעניק שבחים. עם השנים התחשלתי, כי ראיתי שאני לא מנצלת את מעמדי כמנהלת ״סתם כך״. כל שיחה מורכבת עברה אצלי הרבה מאוד התלבטויות ולעיתים התייעצתי עם אנשים שאני מעריכה ולא קשורים למקום העבודה, כדי להגיע בשלה ומוכנה יותר.

המסר שלי, במיוחד למנהלים צעירים, אך גם לאלו שיש להם ותק והאזור הפחות נעים קשה להם עד כדי הימנעות – תפתחו את השריר הזה. אל תוותרו לעצמכם. הוא חלק חשוב בניהול שלכם. צוותים צריכים מנהלים ואתם קודמתם להיות מנהלים כי אתם מתאימים. כמו לכל אחד, גם לכם יש כמה תכונות שצריכות שיוף כדי שתהיו מנהלים טובים יותר.

ולבסוף משפט שאני חוזרת עליו תמיד, לקוח מהסרט האייקוני ״הסנדק״ שאפשר ללמוד ממנו הרבה דברים על ניהול – It’s not personal, it’s strictly business.
ובדיוק מהסיבה הזו החברה שאתם עובדים בה והצוות שלכם הם לא משפחה. 

 

התמונה בראש הפוסט: משפחה, לא חברה. אני בת פחות משנה עם שתי הסבתות שלי.

הפוסט החברה שלכם היא לא משפחה הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.

]]>