ארכיון מחשבה - Sigalit DTL

מה בין תחושת בטן ליום כיפור

Sigalit Sobel Savyon — Mon, 25 Sep 2023 18:03:49 +0000

לאינטואיציה (תחושת בטן) יש מקום חשוב מאוד בניהול. הקייסטאדי של גולדה הוא אחד הקשים ומן הראוי ללמוד ממנו. אחת היכולות הכי חשובות של מנהלים ומנהיגים היא היכולת לקבל החלטות. היכולת לקבל החלטות בשילוב אינטואיציה מבדילה בין מנהיגים ומנהלים טובים למצויינים.

מאז שראיתי את סרטו של יריב מוזר "יומני גולדה – הותר לפרסום" עוברות בי הרבה מחשבות. הן קשורות לחוסר האיזון בסרט ובמיוחד בפאנל שהוביל דני קושמרו. הן גם קשורות לדיון הנצחי של נשים וגברים – אישה מנהיגה, לפני 50 שנה, מוקפת בגנרלים מלאי היבריס מהניצחון במלחמת ששת הימים. על אלו אני לא ארחיב.
אני רוצה להתייחס לכמה משפטים של גולדה שנכתבו בדיעבד בספרה ("חיי", 1973): "כיום אני יודעת מה הייתי צריכה לעשות. הייתי צריכה להתגבר על ההיסוסים שלי… באותו בוקר של יום-השישי הייתי צריכה לשמוע לאזהרות ליבי שלי… אין זה חשוב מה הכתיב ההגיון. חשוב הוא רק זה שאני, שכל כך הייתי רגילה לקבל החלטות – וגם קיבלתי אותן בימות המלחמה – לא קיבלתי את ההחלטה האחת הזאת… היה בזה חוסר הגיון מצידי אילו התעקשתי ועמדתי בתוקף על גיוס. אבל אני יודעת שהייתי צריכה לעשות זאת, והידיעה הנוראה הזאת תלווה אותי כל שארית ימי. לעולם לא אהיה עוד האדם שהייתי לפני מלחמת-יום-הכיפורים".

גולדה הצרה על כך שלא הקשיבה לתחושת הבטן שלה. אישה שהוכיחה יכולות מנהיגות וקבלת החלטות, בכמה שעות קריטיות לא הקשיבה לעצמה.

דמיינו מצב בו גולדה מאיר (שקידשה עבודת צוות), אומרת, בסוף הדיון, אחרי ששמעה את כל הגנרלים – אני מחליטה בניגוד לעמדת הרוב…
כנראה שהמלחמה לא היתה נמנעת, אך היא היתה בהיקף שונה ועם פחות אבדות.
יש סיכוי שדיין וזעירא היו מתפטרים. הם היו לומדים מהר מאוד שלא מאיימים על יונה עם יין.

אני מנסה להבין מה עבר לגולדה בראש כשהיא התלבטה בינה לבינה האם להקשיב לאינטואיציה שלה.
זה הדבר שהכי קל להבין. אם כל אחד מאיתנו יחשוב לפחות על מקרה אחד (ולכולנו יש הרבה) בו התעלמנו מתחושת הבטן שלנו וקרה משהו לא טוב או שיכולנו למצוא את עצמנו במצב יותר טוב, נוכל להבין שמדובר בהטיה אנושית נפוצה.

מה היה קורה לגולדה אם היא היתה מקשיבה לעצמה והיה מסתבר ששוב, כמו במאי 1973, הערכות המודיעין לא דייקו?
היו מקפלים את רוב המילואים, מחזירים כלים לאח"י, היו כמה מאמרי ביקורת בעיתונות והיו לה 2 משרות בכירות לאייש.

למקום הזה צריך לחזור כל פעם כשמתחולל בתוכנו מאבק בין תחושת הבטן לבין הרציונל או הלחץ הסביבתי. צריך לזכור שלרוב האינטואיציה שלנו טובה ושהרווח מללכת אחרי ליבנו יהיה גדול בהרבה מההפסד אם נגלה שטעינו.

דבר שחשוב לדעת על תחושת בטן – כשבאמת מחוברים לתחושת בטן, יודעים לנקות אותה (עד כמה שאפשר) מהשלכות, פחדים ואגו. רק במצב כזה אנחנו באמת מחוברים לעצמנו.
כך מתקבלות החלטות טובות.
ועוד, אגב, אחרון, גם להחלטות טובות יש השלכות. אין שלמות.

התמונה בראש הפוסט היא קולאז' משותף שלי ושל מידג'רני – גולדה בפארק (באתונה).

הפוסט מה בין תחושת בטן ליום כיפור הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.

הרהורי ירושלים

Sigalit Sobel Savyon — Fri, 11 May 2018 07:57:32 +0000

התחלתי לעבוד בירושלים לפני 17 שנים. הגעתי מהמקום הכי תל אביבי (חברת מפה בלב תל אביב) וללא ספק חטפתי הלם תרבותי.
לקח לי זמן להתמצא ברחובות (אין רחוב אחד שניצב ב- 90 מעלות לשני…), להסתגל לקור, להבין חלק מהשפה (זוכרת שיחה על משחקי ילדות עם אילנית ועם יפעת שאת רובה לא הבנתי), לקלוט את ה VIBE הכל כך שונה.
אחת הדרכים הטובות (בעיני) להתחבר לאנשים ולמקומות זה דרך האוכל. וענת היתה הראשונה שגרמה לי להיפתח לירושלים. צעדנו מרחוב הנביאים לבורקס מוסא. אז למדתי מה זה בורקס פינוקים ומאותו יום החיבה שלי לירושלים ולירושלמים הלכה וגדלה.
והמקומות הכי קסומים בעיני הם בתי הקפה של ירושלים.
הרבה פגישות עבודה (לדעתי עם נעמי ישבתי בהכי הרבה בתי קפה הכי הרבה פעמים בירושלים), כוס קפה בדרך, שעה פנויה לאכול סלט, קינוח מנחם.

אלו בתי הקפה שהומלצו לכבוד יום ירושלים באתר Kosher Only שהם בהחלט החביבים עלי ומעידים על ירושלים (וגם עלי).

גראנד קפה ירושלים. השילוש הקדוש: קפה, פרייר, קינוח.

הבסיס לפוסט נכתב בפייסבוק ולאחר קריאה חוזרת החלטתי שיש לו מקום פה.

הפוסט הרהורי ירושלים הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.

זמן

Sigalit Sobel Savyon — Fri, 22 Sep 2017 13:42:38 +0000

זמן. משהו בשבוע החולף גרם לי להתעסק הרבה עם המושג זמן.

אולי אלו החגים, שיחה עם דני (על הרגע, כאן ועכשיו, אין עבר – אין עתיד), שיחה עם עדי שהזמן מעסיק אותה בכתביה ובלימודיה, תכנית מרתקת עם דודו ארז (שלושה שיודעים) בכאן תרבות שאירח מדענים – עתידן ואיש תורת החלקיקים שדיברו, בין היתר, על תאוריית המיתרים, שמסתכלת מחדש על 4 המימדים המוכרים לנו של מרחב וזמן.

ומפה המחשבות הופכות לאקספוננציליות – זמן אצל חנוך לוין, הזמן של דוד גרוסמן, קהלת ויהודה עמיחי שבדרכו הישירה ממש לא מסכים עם קהלת.
והבוקר – שיחה עם עומר על הפוסט שאני כותבת והוסיף לי נקודת מבט עכשווית – יוטיובית על הזמן.

ניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות על הזמן. והן נותרו כאוטיות. וכך החלטתי להשאיר את הדברים.

האדם בצק – והזמן לש. (הזונה הגדולה מבבל)

חנוך לוין

מחזאי, במאי, משורר וסופר

אני כנראה יכול / להבין רק דברים / שבתוך הזמן. אנשים, / למשל, או מחשבות, או צער / או שמחה, סוסים, כלבים, / מילים, אהבה. דברים / שמזדקנים, שמתחדשים, / שמשתנים. גם געגועי אֵלֶיךָ / כלואים בתוך הזמן. האֵבל / נעשֶה ותיק יותר / עם השנים, ויש ימים שהוא חדש, / טרי. / כך גם הזעם על כך מה שנגזל / ממךָ. אבל אתה / כבר לא. / עצמך כבר / לא. מחוץ / לזמן אתה. / איך להסביר / לך, הלוא גם ההסבר / דחוק בתוך הזמן. סיפֵּר / לי פעם איש מארץ / רחוקה, שבשפתו / אומרים על מי שמת / במלחמה, "נָפַל". / וכך אתה: מחוץ / לזמן נפלתָ, הזמן / שבו אני שוכן / חולף / על פניך: דמות / עומדת לבדה / על רציף / בלילה / ששחורו / דלף מתוכו / עד כלות. / אני רואה אותךָ / אבל איני נוגע. / אינני חש אותך / במחושי הזמן / שלי (מתוך המונולוג של האיש ההולך, "נופל מחוץ לזמן")

דוד גרוסמן

סופר

לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים. עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד. עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא. עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם (קהלת פרק ג')

קהלת בן דוד

כנראה שמו הספרותי של שלמה המלך

אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ / זְמַן לַכֹּל. / וְאֵין לוֹ עֵת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֵת / לְכָל חֵפֶץ. קֹהֶלֶת לֹא צָדַק כְּשֶׁאָמַר כָּךְ. / אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת, / בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק / בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים / וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן, / לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה. / וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ / וּלְסַדֵּר וּלְבַלְבֵּל וְלֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל / אֶת מַה שֶּׁהִיסְטוֹרְיָה אֲרֻכָּה / עוֹשָׂה בְּשָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד / אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן. / כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂ / כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ, / כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵב / וּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ. / מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו / מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק, / הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה, / וְהָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים כְּבָר מַצְבִּיעִים / אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל. (מתוך אדם בחייו, "שעת החסד")

יהודה עמיחי

משורר

הפוסט זמן הופיע לראשונה ב-Sigalit DTL.