מידי פעם יוצא לי להרהר בסיבות הסוציולוגיות והפסיכולוגיות שגרמו לבחירות שלי בחיים, במיוחד בכל מה שקשור לצד המקצועי שלהם. מה שנראה לי בעבר טבעי, נראה לי יותר ויותר כמתנה שקיבלתי מהמשפחה שגדלתי בה.
הפוסט של מיכל ברוורמן בלומנשטיק, סמנכ״לית במיקרוסופט העולמית, על המיטאפ שקיימו במיקרוסופט עם אמהות בחופשת לידה, הזכיר לי את אמא שלי. היא היתה אשת הקריירה הראשונה שפגשתי ובהחלט היוותה השראה למקומות שאני התפתחתי אליהם.
אמא שלי היתה עורכת דין. היא כיהנה בתפקיד בכיר בבורסה לניירות ערך בתל אביב וכדרכה בהרבה דברים בעולם היא עשתה את זה בלי להתנצל על היותה אישה ואמא. היה לה ברור שהיא יוצאת מהעבודה בשעה 4, מקסימום 5. היא הגיעה לכל המפגשים שנדרשה בהם נוכחות של ההורים. אני חייבת לציין שגם אבא שלי, שביום יום היה מגיע בשעות יותר מאוחרות, הקפיד להגיע לכל הפעילויות האלו. לאמא שלי לא היתה אג׳נדה פמיניסטית, למרות שבפועל היא בהחלט עמדה בקריטיונים של להיות אחת. היא בעיקר עשתה את מה שהיא אהבה וידעה שהעולם יסתדר עם הבחירות שלה. מכאן אני מסיקה שהיא היתה ״פמינסטית טבעית״. אני לא יודעת אם קיים כזה מושג או שהרגע המצאתי אותו.
למה המפגש הזה במיקרוסופט הזכיר לי את אמא שלי? כי התינוקות האלו באו עם האמהות שלהן לעבודה. כך גם אני, כילדה קטנה, לא תינוקת, הייתי מגיעה עם אמא שלי לעבודה. זה היה בחופשים, כשלא היה לה ״סידור לילדה״ והיא רצתה להגיע לעבודה. מכיוון שאמא שלי התייחסה לזה כפתרון הגיוני, כולם ראו את זה כך וגם אם מישהו הרים גבה הוא לא זכה להתייחסות מצידה.
את המציאות הזו ראיתי כילדה ורק שנים רבות לאחר מכן, הבנתי שרוב המשפחות לא מתנהלות כך. איכשהו כילדה לא שמתי לב לכך שרוב האימהות של החברים שלי לא עובדות או עובדות בחצי משרה או במשרה נוחה שלא תתנגש עם המשפחה. אמא שלי לא עבדה במשרה נוחה לגידול ילדים, אלא יצרה לעצמה את מה שכולם מכנים היום ״work life balance״.
הפעילות הזו של מנהלת בכירה במיקרוסופט כל כך חשובה! היא הכרחית, כי עדין יותר מידי נשים מוותרות על קריירה כדי לגדל ילדים. אמא שלי הביאה אותי איתה לעבודה לפני 50 שנה (הנה, אני מסגירה בקלות את גילי). בחמישים השנים האלו התרחש שינוי בשוק העבודה, אך לא שינוי מספק. אני מקווה שבעוד 20 שנים רוב המשפחות יתנהלו בטבעיות סביב האיזון בין הורות וקריירה ולא יצטרכו סוכני שינוי חיצוניים שיראו להם את הדרך. כדי שזה יקרה, צריך הרבה מאוד בכירים (לא רק בכירות) שיקחו על עצמם את המשימה לקדש את האיזון הזה ולעודד נשים לדבר על זה, לעשות את זה ולהוות דוגמא לילדים שהן מגדלות.
לכן חשוב מאוד להפסיק לדבר על אפליה מתקנת אלא על סוכני שינוי שתוך כמה שנים יצרו מציאות חדשה שהיא ה – ״new normal״ של איזון בין קריירה למשפחה. איזון כזה ישפיע על היכולת של נשים לבחור בקריירה ושל כל המשפחה להתנהל באופן שונה ולהוות מודל חיקוי חדש לדורות הבאים.
בתמונה, אמא שלי (בהריון מתקדם) מקבלת את תעודת ההסמכה כעורכת דין.
